החלטה בתיק בש"א 4421/07

1.       המבקשת הגישה כתב תביעה, נגד המבקש ונתבעים נוספים, ותביעתה מתייחסת לעסקת במקרקעין, שבוצעה בינה ובין הנתבעים האחרים, על פי חוזה אותו ערך המבקש בתאריך 9.1.1997.

2.       כנגד הנתבעים האחרים טוענת המשיבה כי אלה הפרו את החוזה וגרמו לה נזקים, ולפיכך עותרת היא לסעד כספי ולסעדים שונים, שעניינם אכיפת החוזה שנכרת בין הצדדים.כמו כן עותרת היא למינוי כונס נכסים, לצורך השלמת פעולות שונות שהיה על הנתבעים האחרים לבצע. כנגד המבקש עותרת המשיבה בתביעתה לסעד כספי בלבד, בסכום של 158,900 ש"ח.

3.       בבקשה שלפני טוען המבקש, כי מכיוון שהסעד המבוקש נגדו הוא סעד כספי גרידא, המצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום, כי אז יש לדחות את התביעה נגדו, שכן על המשיבה היה להגיש תביעתה לבית משפט השלום.

          את טענותיו סומך ב"כ המבקש על מספר פסקי דין, ובין היתר על ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד י"ב 1457, 1458 (1958); ע"א 558/87 כהן נ' שמש, פ"ד מ"ה (5) 297, 313 (1991); רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ, פ"ד נ"ג(1) 670, 672 (1999); ע"ש (מחוזי ת"א) 1352/91 הגרעין בע"מ נ' מדינת ישראל, אתר "נבו" (2003).

4.       לעומת טענות המבקש טוען ב"כ המשיבה, כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הוא סעד האכיפה, וסעד זה מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי.הסעד הכספי שהמשיבה עותרת לו בתביעתה, הוא סעד טפל לסעד העיקרי, ולפיכך, על יסוד הכלל, שהטפל הולך אחרי העיקר, יש לדעת ב"כ המשיבה סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי לדון גם בתביעה ככל שהיא מתייחסת לסעד הכספי הנתבע מאת המבקש.

          אף ב"כ המשיבה תמך טענותיו במספר פסקי דין, והם ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נ"א (2) 669, 675 (1997); ע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מ"א (3) 200, 208 (1987);ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד ל"א(3) 561, 571 (1977); ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד ל"ז(3) 1, 12 (1983).

5.       המקרה שלפני נבדל מהמקרים המאוזכרים על ידי הצדדים במובן זה, שבמקרה שלפני, הסעד המבוקש נגד המבקש הוא סעד כספי בלבד, ולכאורה, לפחות ביחס למבקש, לא ניתן לומר שהסעד הכספי הוא טפל לסעד העיקרי, שהרי זה הסעד היחיד, ולמעשה העיקרי, המתבקש נגד המבקש.

6.       ואולם, לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי הדין הוא עם המשיבה.

          יש לבחון את הסכסוך המקופל בין דפי התביעה כמכלול אחד, ואין להכניס בו הפרדות מלאכותיות וטכניות. במכלול האחד, המתהווה מכתב התביעה, הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הוא סעד של אכיפת החוזה. הצורך באכיפת החוזה נדרש, משום שלפי טענות הנטענות בכתב התביעה, לא ניתן היה להשלים את העסקה שנעשתה במקרקעין, בין היתר, בשל רשלנות שהמשיבה מייחסת למבקש. הסעד הכספי לו עותרת המבקשת, בין אם מדובר בסעד אותו היא תובעת מהמבקש ובין אם מדובר בסעד אותו היא תובעת מנתבעים אחרים, הוא סעד טפל לסעד העיקרי.

          התובעת הגישה את תביעתה לבית המשפט המחוזי בשל הסעד העיקרי לו היא עותרת בתביעתה, ועל פי הכלל, שהולך הטפל אחרי העיקר, הייתה זכאית לתבוע אף את הסעד הכספי באותה תביעה. דברים אלה יפים אף לאור העובדה, שכלפי המבקש עותרת המשיבה אך ורק  לסעד כספי, שהרי, כאמור, יש לראות את הסכסוך כמכלול אחד.

          על כן הנני מחליט לדחות את הבקשה.

7.       בשולי הדברים אזכיר הערתו של כב' מ"מ הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר בע"א 510/82 חסן נ' פלדמן הנזכר לעיל (בעמ' 13):

"מי שמבקש לעמוד על אחת מן הסיבות בעטיין מתקשים בתי המשפט בטיפול יעיל בתיקים הנערמים בפניהם והמבקש להבין מדוע כה רבים אצלנו יחסית המקרים בהם אין מקיימים התחייבויות חוזיות בדבר מכר מקרקעין (ביחוד דירות), מן הראוי שיתן דעתו להשתלשלות הדיונים בתיק זה. דומה כי המסקנה המתבקשת היא כי קשה לגלות סיבה סבירה לכך מדוע ממשיך להתקיים הפיצול בין סמכויותיו של בית משפט השלום לבין זה של בית המשפט המחוזי העולה מן האמור בסעיף 28(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשי"ז - 1957, היינו מדוע בית משפט השלום אינו מוסמך לדון גם בתביעות בעלות במקרקעין בתחום סמכויותיו הכספיות כמוגדר לפי סעיף 28(2) לחוק הנ"ל. התחימה הקיימת בסמכויות היא מיושנת ואף מרבה כשלעצמה דיונים מיותרים במחלוקות סמכות. על כן מן הראוי היה שהמחוקק יתן דעתו למכשלה הנובעת מן ההפרדה הקיימת בסמכויות כדי לשקול הסרתה."

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה;

(ב)      הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, ט"ז בניסן, תשס"ז (4 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

מותר להפצה מהיום.